בהתאם לאמור בחוק העונשין של מדינת ישראל הגדרת עבירת ההריגה הינה כי הגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יואשם בהריגה, ודינו – מאסר עשרים שנים. כלומר, בשונה מיסודות עבירת הרצח, קיומה של עבירת ההריגה אינה מותנית בכוונה מיוחדת של הנאשם בחפצו את התוצאה האסורה של קטילת המנוח, אלא די בכך שהנאשם היה אדיש למותו של אדם או אף קל דעת בנוגע למותו של אדם. שוני נוסף הקיים בין יסודות עבירת הרצח לבין יסודות עבירת ההריגה נעוץ בכך שאדם יכול להיות מואשם בהריגה על דרך אי קיום חובה המוטלת עליו מכוח דין או חוזה, כלומר על דרך המחדל ולא דווקא על דרך קיומו של מעשה מכוון כנדרש בעבירת רצח.

למרות השוני והאבחנות שהמחוקק ביצע בין יסודות עבירת ההריגה ויסודות עבירת הרצח, הרי שבשני המקרים התוצאה המעשית הינה המתת אדם, נסיבה המובילה לעיתים, לקושי בבחירת סעיף האישום הנכון על ידי התביעה בכתב האישום. לא יהיה זה מרחיק לכת לטעון כי פעמים רבות התביעה, על אף שנסיבות מקרה מסוים מובילות דווקא לתחושה כי סעיף האישום הנכון הינו סעיף ההריגה, תבחר דווקא "לגלגל" לבית המשפט כתב אישום המכיל בתוכו סעיף אישום של רצח ושבית המשפט יתמודד ויכריע לגבי הסעיף המתאים יותר לנסיבות המקרה.

 

הבדלים קיימים בין עבירת הרצח לבין עבירת ההריגה

עו"ד פלילי מקצועי, המכיר את הזהות והשוני הקיימים בין עבירת הרצח לבין עבירת ההריגה, יידע מתי לנהל הוכחות בתיק רצח ומתי עדיף יהיה, מבחינת הלקוח שלו, להגיע להסדר טיעון עם התביעה. פעמים רבות הסדר הטיעון יוביל להפחתת האישום ברצח באישום של הריגה בתמורה להודיית הנאשם שתחסוך זמן שיפוטי רב.

עבירה נוספת שפעמים רבות נדמה כי עובר קו דק בין יסודותיה לבין יסודות עבירת ההריגה הינה עבירת גרם מוות ברשלנות, שכן גם תוצאת עבירה זו הינה המתת אדם. יחד עם זאת, השוני בין שתי עבירות אלו נעוץ בכך שהיסוד הנפשי הדרוש להוכחת התקיימה של עבירת ההריגה הינה מודעות להתרחשותה של התוצאה האסורה ואילו בעבירות גרם מוות ברשלנות, אין צורך במודעות בפועל בכלל, אלא במודעות בכוח. תאונות דרכים קטלניות הנגרמות בשל שכרותו של הנאשם בעת שנהג ברכבו הם המקרים בהם הקושי באבחנה בין שתי עבירות אלו הוא הרב ביותר.

גם במקרים אלו, בהם קיים דמיון בין עבירת ההריגה לבין עבירת גרם מוות ברשלנות, יש צורך בעו"ד פלילי מקצועי שיידע לבצע את הסיווג הנכון, משפטית ועובדתית, של נסיבות כל מקרה ומקרה ושיצליח לשכנע בצדקתו גם את בית המשפט בפניו יתקיים ניהול הוכחות התיק.

בהתאם למצב של היום בנוגע לעבירת ההריגה, הרי שנדרשת מודעות של הנאשם לאפשרות גרימת התוצאה הקטלנית ואין די בצפיית האפשרות של גרימת חבלה גופנית. כמוכן, אין צורך כי תתקיים מודעות לדרך המדויקת של השתלשלות האירועים שהביאו בסופו של יום למותו של אדם, די במודעות לסיכון הנוצר על ידי נסיבות המקרה.

בבחינת הפסיקה העוסקת בענישת מורשעים בעבירת ההריגה ניתן להבחין כי הגישה העונשית הנקוטה בפסיקתו של בית המשפט בעבירות הריגה, מצדדת בהטלתם של עונשי מאסר חמורים לריצוי בפועל בהתחשב בערך המוגן שעומד מאחורי האיסור של נטילת חיי אדם, הלא הוא קדושת החיים.

לסיכום ניתן לטעון שקשת המקרים שבהם מורשע אדם בהריגה רחבה ביותר אך יחד עם זאת יש שהמתת אדם נגרמת בנסיבות המבססות הרשעה אך בגרם מוות ברשלנות ויש שהיא נגרמת בנסיבות המקרבות אותה לעבר עבירת הרצח.